בעקבות פרשת השחיתות האחרונה של הבית היהודי - פרשה בה שר ה"בינוי" אורי אריאל מכר דירות של הדיור הציבורי, בתחומי הקו הירוק, במחירים מגוחכים לעמותות וישיבות של המגזר המתנחלי (אם הצלחתם לפספס, תחקיר של חיים ריבלין) - צץ שוב סרטון מ2013, ובו מחאת הדיור הציבורי נתקלת במפלגת הבית היהודי:
ובסיבוב הזה, עלו לי כמה מחשבות:
- כשפונו מתנחלי גוש קטיף, היה מובן מאליו שזכותם להשאר כקהילה מגובשת. הם תובעים ולעיתים מקבלים פתרונות מתאימים. כשלא-מתנחל מעוניין להשאר בקהילתו ולקבל מגורים מהמדינה, הוא נחשב כמי שויתר על זכויותיו.
- בתקופת השקרים הזולים של "ריבוי טבעי" בהתנחלויות, שמעתי את הטיעון המטומטם שזכותו של אדם לגור קרוב להוריו. לזכאי הדיור הציבורי אין את הפריוולגיה, למרות שהתועלת הכלכלית בלגור ליד משפחה ומכרים, הרבה יותר חיונית להם.
- מתנחלים באמת לא זקוקים לדיור ציבורי. אנחנו החמור, הם המשיח. הם מקבלים דירה עבור עמותה/ישיבת הסדר במחיר סמלי. שלא נדבר על להשכיר דירה במחירי הפסד מהרשות המקומית. אבל יש להם גם דיור ציבורי.
- כשהחמור מתקומם, יש צורך להשתיקו. בערכים. ערכים על פיהם יישוב אזורים מחוץ למדינת ישראל חשובים יותר מהחיים של אנשים שערכיהם שונים.
- בדיון על האם התנחלויות הן פשע מלחמה, נשמע רבות הטיעון שהמתנחלים עוברים מרצונם החופשי, ללא הכוונה של המדינה, ולכן זה לא מתאים לקריטריונים הבינלאומיים. יואו, אורי אריאל, אתה מודע לזה שכשאתה מכריח אנשים לגור שם ועוד על ידי דיור שמסופק על ידי המדינה, אתה הופך את מדינת ישראל למדינה שמבצעת פשעי מלחמה?
- הלגלוג מחליא. אם הייתי צריכה סרטון שייצג את את המילים פריוולגיה והיררכיה במלוא כיעורן, זה היה זה.
הערה מנהלתית: עומס מונע ממני לכתוב בתדירות ובאיכות שהייתי רוצה. וגם להתמודד עם הפלטפורמה הזו שמחליטה בעצמה מתי היא לא מאפשרת תגובות. עמכם הסליחה.
No comments:
Post a Comment